דור לדור-מרכז פעילות והעשרה קרית ביאליק ועלייה החמישית


  
עמוד הבית קצת עלינו העלייה החמישית התיישבות ישובי חומה ומגדל עלית הנוער-רחה פראייר ייקים עברית שפה קשה הסבה מקצועית מפעלים אדריכלות תרבות,אומנות ועוד בנקאות רפואה מערכת המשפט מחשבות ראשונים אנשים טובים באמצע הקריה אפרים וסבינה כץ קורט רופין אריה דויטש - דיין ארנסט אייכואלד יואל אדיב ריכרד קנוך אמנון אברהמי הרברט צבי קרלינר מן הוועד לעירייה פעילות והעשרה כיצד להגיע?-מפה אלבום המשפחות מן הארכיון
ראש האתר

שעות פתיחה:

ימי רביעי בשעות  09:00-12:00 .

ובשאר ימות השבוע החל מהשעה 09:00 בבוקר

 (בתאום מראש).


תוכן צדדי א

אנו נמצאים

בקרית ביאליק ליד ספרית בית כץ  מול סופר מרקט מרכול זול השוכן ליד בנק הפועלים

ליד בית הקפה החדש אתנחתא - נכנסים דרך דלת זכוכית גדולה מצד שמאל ישנו קיר ומאחוריו דלת זכוכית קטנה והיא - הכניסה למרכז המוזיאלי

"דור לדור"-מרכז פעילות והעשרה קרית ביאליק והעלייה החמישית

כתובת: רחוב קרן היסוד 2 פינת זינגר 2  קרית ביאליק

אוטובוסים  -  057,13,12  מתחנת רח' הגפן ללכת  כ-300 מ' (ראה הסבר לעיל)

טלפון ליצירת קשר -       048737172   (במוזיאון)

חנה שטייגמן -  יו"ר המרכז - 048768782

רחל רוטמן (ציילברגר) -        048714368

דינה גבעון (מנהיים) -          048705206 (טלפקס)

נעמי אגמון (מרר) -              048741122

כתובת אימייל ליצירת קשר  -    shashash8@gmail.com 


תוכן צדדי ב

עלות כרטיס כניסה:

מבוגר - 15 ש"ח

ילד  - 10 ש"ח


תוכן צדדי ג

חלון אל העבר -

הלוקח את המסייר אל בתים ומוסדות בקרית ביאליק אשר נוסדו עם הקמת העיר.

תוואי הסיור -  עובר דרך מבנים היסטוריים ומקומות ותיקים בעלי סיפורים ייחודיים.

הסיור מיועד -  לקבוצות וליחידים.(מותנה בהשתתפות מינימאלית של 10 אנשים בקבוצה)

עלות הסיור -

(קיימים סיורים נוספים חלקם קצרים יותר-פרטים במרכז המוזיאלי) 


תרבות,אומנות ועוד

תרבות ואומנות
השפעתם של אנשי העלייה החמישית הייתה גם בחיי התרבות ובענפי האומנות השונים. רבים מבין האומנים נאלצו לעבוד בעבודות שונות כדי לפרנס את עצמם ואת משפחתם, אך בצד המאמץ היומי לשרוד, עסקו גם באומנותם..


בתרבות, באומנות ובספורט
השפעתם של אנשי העלייה החמישית הייתה גם בחיי התרבות ובענפי האומנות השונים. רבים מבין האומנים נאלצו לעבוד בעבודות שונות כדי לפרנס את עצמם ואת משפחתם, אך בצד המאמץ היומי לשרוד, עסקו גם באומנותם: מי בכתיבה, מי בציור ומי בפיסול ונגינה. זה לא היה קל, רבים נדחו ולא התקבלו, רבים חוו אכזבה אחר אכזבה, בגלל השפה, בגלל השמרנות, אך בסופו של דבר, רישומם הותיר זיכרון ופועלם השפיע על הסובב אותם. בצד כל אכזבה היו גם הצלחות.
 
אנשי העט
היישוב היהודי בארץ הסתייג מן השפה הגרמנית, הסתייגות שהלכה והחריפה בשלהי שנות ה-30 והגיעה לכלל מאבק חריף ולעתים אף אלים נגד העיתונות הגרמנית בארץ. עיתונאים נפגעו, אך יוצרים בשפה זו שעלו לא מזמן לארץ נפגעו יותר. מעט מן היצירות שכתבו הגיעו אל הציבור. יצירות ספרותיות בשפה הגרמנית הופיעו במהדורות מצומצמות ונקראו רק על-ידי עולים ממרכז אירופה.
בתקופת המלחמה התקשו יוצרים בארץ ליצור קשר עם מוציאים לאור בארצות מוצאם ופרנסתם המועטה ממילא נפסקה. עדות לכך מפי הסופר ארנולד צוויג: "האנשים כאן דרשו את העברית, דבר שאינני יכול לתת, אני סופר גרמני..."
רבים מבין היוצרים בגרמנית לא הצליחו לעבור לכתיבה עברית, אחדים אף עזבו את הארץ בשל כך.
המשורר קארל וולפסקאהל אמר: "אני חי על המילה שאינה שלכם, יש אפשרות לגשר על כך? אני לא מבקש שיתחשבו בי, אלא רק שלא ידחו אותי."
שנים אחדות לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עם התפתחותה המחודשת של העיתונות הגרמנית, מצאו תושבי ישראל הדוברים גרמנית ויוצרים בשפה זו מקום לפרסום ולהוצאת כתביהם, כמה סופרים התפרסמו והפכו לידועי שם כאן ובאירופה.
מעט מן היוצרים דוברי הגרמנית בארץ הסכימו לצאת מתוך ההסתגרות הלשונית, הבולט מביניהם הוא הסופר מרטין בובר, כתביו תורגמו לשפות רבות.
לעומת הסופרים והמשוררים, שפר חלקם של המחזאים. כתביהם תורגמו והועלו על קרשי הבמה העברית. הבולט מביניהם הוא המחזה מאת גרונימן "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". העולים השתלבו בכתיבת מחזות, במשק, בתפאורה ובתאורה.
 
אנשי המכחול והמפסלת
בעיות רבות התעוררו עם עלייתם של של האומנים ממרכז אירופה, ההשתלבות הייתה קשה והקליטה קשה שבעתיים. הדבר הביא לחידוש פעילותו של בית-הספר "בצלאל" בירושלים, שהיווה מרכז קליטה למורים ולתלמידים מוכשרים. בראש המוסד המתחדש עמד יוסף בורקו, שלמד אומנות בגרמניה ועלה ארצה בשנת 1933.
בשנת 1935 היוו העולים מגרמניה את רוב המורים והתלמידים במוסד. המוזיאון שעמד בצד בית-הספר ערך תערוכות שנפתחו לקהל הרחב והציגו את התפיסה של בית-הספר: הקשר בין האומנות לבין החברה.
התחרות עם אומני תל אביב הייתה בשיאה ולכן הוקמו בירושלים גלריה וחוג אומנים דוברי גרמנית, ביניהם הציירים אנה טיכו ולאופולד קרקאואר, שבתיהם היו מרכזי תרבות למשכילים וליוצרים. הרמן שטרוק חי ופעל בחיפה. הדוויג גרוסמן ורודי להמן היו חלוצי הקרמיקה ואף עסקו בהדרכת מורים וסטודנטים לארכיאולוגיה.
למרות היחס המסוייג אל העולים ואל מקורותיהם הגרמניים, הייתה חשיבות רבה לתרומתם על התפתחות התודעה האומנותית בארץ.
 
נגנים ומלחינים
לעלייה מאירופה הייתה השפעה ניכרת על התפתחות חיי המוסיקה בארץ משנת 1933 ואילך. מחסום השפה לא היווה מכשול בתחום זה ועלייתם של יוצרים, נגנים וקהל מאזינים נתן תנופה להקמת תזמורות, בתי-ספר למוסיקה, מקהלות ואופרה.
הקונסרבטוריון בירושלים היה למרכז קליטה למוסיקאים עולים.
מסגרת נוספת לקליטת נגנים עולים הייתה התזמורת הפילהרמונית.
החינוך המוסיקלי פרח, העולים הביאו מאירופה ניחוח מסורתי ופגשו כאן בסגנון המזרחי, יחדיו נוצר הסגנון הים-תיכוני.
מפעלי מוסיקה אלה יוצרים עד היום לאוזן קשבת ולאוהבי המוסיקה.
 
רשימת מוסיקאים יוצאי גרמניה
המוסיקאים הבאים הגיעו ארצה בשנות העלייה החמישית ופעלו כאן:
1.      אבני צבי – מלחין, עלה מזארבריקן.
2.      אורגד בן-ציון – מלחין, עלה מגלזינקירכן.
3.      ארליך אבל – מלחין, עלה מפרוסיה.
4.      אלכסנדר חיים – מלחין, עלה מברלין.
5.      בוהם יוחנן – מלחין ומבקר מוסיקה, עלה מברסלאו.
6.      בן-חיים פאול – מלחין, עלה ממינכן.
7.      בראון יחזקאל – מלחין, עלה מברסלאו.
8.      גרנדביץ עמנואל פטר – מוסיקולוג, עלה מברלין.
9.      דאוס אברהם – מלחין, עלה מברלין.
10.  דע-עוז רם – מלחין, עלה מברלין.
11.  ווהל יהודה – מלחין, עלה מברלין.
12.  טל-גרינטל יוסף – מלחין, עלה מפוזן.
13.  יעקב חנוך, מלחין ונגן ויולה, עלה מקניג סברג.
14.  פטרושקה שבתאי – מלחין, מעבד ומנהל מחלקת המוסיקה ברדיו, עלה מלייפציג.
15.  שטיינברג זאב – מלחין ונגן ויולה, עלה מדיסלדורף.
16.  שטרנברג אריך ולטר – מלחין, עלה מברלין.
17.  שלזינגר חנן הנס – מנצח תזמורת ומלחין, עלה מהטינג.
שלמון קר-אל (קרל) – מנצח תזמורת, מלחין ומייסד מחלקת המוסיקה ברדיו, עלה מהיידלברג.
 
 
ימיה הראשונים של התזמורת הפילהרמונית
הכל החל באמצע שנות ה-30. הכנר היהודי הידוע ברוניסלב הוברמן עבר בכל רחבי גרמניה וארצות אירופה המרכזית וקרא בקול נרגש לנגנים היהודים לעזוב הכל, לברוח ולהצטרף לתזמורת סימפונית חדשה בארץ ישראל. רבים חשו את גלי האנטישמיות באירופה והסכימו להצעתו.
הוברמן הביא לתל אביב את מיטב הנגנים והפך אותם לתזמורת, כך נולדה הפילהרמונית הישראלית.
בחודש דצמבר 1936 ניצב לפני התזמורת החדשה, אחד ממנצחי התזמורת הדגולים בכל הזמנים – ארתור טוסקניני. הדבר היווה תקדים, עוד לא קרה שתזמורת חדשה תיוולד עם הגדול שבמנצחים.
הקונצרט נערך במבנה לא גדול שהוכשר לכך (היום זהו מחסן בנמל תל אביב). יותר אנשים הצטופפו ועמדו מחוץ למבנה והאזינו מאשר אלה שזכו לשבת בתוכו. מארגני הקונצרט השאירו את דלתות האולם וחלונותיו פתוחים לרווחת המאזינים החיצוניים.
קורותיה של התזמורת מתוארים בתקליטים, קלטות טייפ והתקליטורים רבים המופצים לכל קצוות העולם והיא מקבלת כבוד מלכים בכל מקום שאליו היא מגיעה. טובי המנצחים בעולם אוהבים לעמוד מול הנגנים הישראלים המיטיבים לנגן כמו אז בימיה הראשונים.
 
ה"מכביה"
כנס עולמי של ספורטאים יהודים, במסגרת תנועת "מכבי" העולמית.
המטרה העיקרית הייתה ועודנה הדגמת ההישגים הספורטיביים ותרבות הגוף של הנוער היהודי ברחבי העולם.
ה"מכביה" הראשונה התקיימה בתל אביב בשנת 1932. השתתפו בה משלחות מ-22 מדינות. בתהלוכה המרהיבה ברחובות תל אביב צעדו כל באי "המכביה" ובראשם הלורד מלצ'ט. רבים מבין הספורטאים נשארו בארץ לאחר התחרויות והפכו לתושבים קבועים.
ה"מכביה" השנייה התקיימה בשנת 1935 כדוגמת הראשונה. הפעם השתתפו משלחות מ-27 מדינות. עקב המנדט שהטילו הבריטים על ארץ ישראל ובגלל הלקח שלמדו מן ה"מכביה" הראשונה, הוגבלה השתתפותן של משלחות רבות. ראשי היישוב העברי דאז חתמו על ערבות במשרדו של השליט הבריטי, כי הם מתחייבים באופן אישי, שאף לא מכביסט אחד מחו"ל יישאר בארץ לאחר גמר התחרויות. ספורטאים רבים נותרו בארץ בתום המשחקים, וה"מכביה" הזו כונתה "מכבית העלייה". דבר זה נשאר באחריותם הבלעדית של ראשי היישוב העברי ועד היום הם חתומים על אותו מסמך...

"מכביות" הבאות התקיימו משנת 1950 ואילך, כמעט כל 4-5 שנים.

פארק אתרים | מפת האתר | דווח על הפרה | ממשק ניהול